התחלות חדשות

הגיע הזמן לעשות מעשה. כבר מדגדג לי בקצות האצבעות. הבטחתי לעצמי כבר כל-כך הרבה זמן שאת מה שיש לי אני אוציא החוצה. ללמוד וללמד. וכל-כך הרבה תירוצים אספתי בדרך. והם סימנו לי את הנתיב הבטוח לבריחה. והגיע הזמן להתנער ולהשיל מעלי את כל המחסומים והחסמים ואת המשקל המיותר שרק מכביד. אני רוצה לפרוץ חור בקיר הבטון. אז בתחילה תחדור קרן קטנה של אור ואחריה עוד חלקיקים של זהב, עד שבסוף תיפול כל החומה. 

אלו הם חיי וכל מילה בסלע. מה שתמצאו רשום בעפרון, הוא כל מה שהמים עוד לא מחקו. כל מה שהשמש צרבה בעורי, ומה שהרוח שרקה באוזניי. ומה שהאדמה הדהדה ישר אל תוך כפות רגליי היחפות, וזעקת החוליות של גבי כפוף העול, שרבוטי השפל שסחף אותי לעומק ורישומי הגאות שזקפה מחדש את קומתי. תצלום סיסמוגרפי של תנודות ימיי ולילותיי.

האכסניא שמצאתי היא זמנית. היא תחזיק את תוכנן של המילים בדיוק עד הרגע שהאותיות תקבלנה חיות משל עצמן וכל משפט יהפוך לשיר או לציוץ שמנגנת הרוח כשהיא נוזלת דרך קני הסוף שעל גדות הנהר. את כל הצירופים שאני מוציא על הדף מתוך סגור ליבי הנפתח, קחו איתכם. פזרו אותם. נישפו עליהם כמו בילדותכם הישנה, כמו על סביונים הנפוצים לכל עבר. 

איין ראנד אמרה פעם - כדי להגיד 'אני אוהב אותך', אחד חייב לדעת ראשית כיצד להגיד 'אני'

אני לומד כרגע ראשית מהי. אני לומד כיצד להגיד 'אני'. איך לגלגל על הלשון את מה שלעיתים גרם לי לא אחת לכוויות ולכבדות פה ולשון.  ואני טרם ראיתי סְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל. היכן הוא המראה הגדול הזה שעוד אשמע ? היכן הם הקולות שכל העם רואים למרחוק ? חובת ההוכחה חלה עלי. חובת ההתמדה חלה עלי. כמו עוף החול הגיעה גם שעתי לקום מן העפר, לפרוש כנפיים ולהגביה עוף.

תפילה / לאה גולדברג 

לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל
עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל,
עַל הַחֵרוּת הַזֹּאת: לִרְאוֹת, לָחוּשׁ, לִנְשֹׁם,
לָדַעַת, לְיַחֵל, לְהִכָּשֵׁל.

לַמֵּד אֶת שִׂפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִׁיר הַלֵּל
בְּהִתְחַדֵּשׁ זְמַנְךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם,
לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.