כִּי כַעַס, בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ

אמר פעם פיתגורס, נו אתם יודעים זה מהמשפט - כעס תחילתו בשגעון וסופו בהבעת חרטה. פעמים רבות מידי מצאתי את עצמי הולך בנתיב הזה מתחילתו ועד סופו. לפעמים זה היה בגלל שחזרתי הביתה מעוך מהעבודה, לעיתים בגלל שמשהו בהתמודדות בבית לא נתן לי מנוחה, אולי הילדים, האישה, הכלב. יכול להיות שסתם נכנסתי לפירוט חשבון הבנק וכמעט שטבעתי בעומק החוב. אולי רציתי קצת שקט לעצמי, והשכן התחיל לקדוח מקלט אטומי תת-קרקעי דווקא באותו הרגע, מה שקצת מזכיר את יודוקוליס ליפשיץ והוריו שניסו לא אחת לעודד את בנם המיואש באומרם  לו: התעודד בננו, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע. אז הוא התעודד והמצב נהיה יותר גרוע.

כעס הוא (בעיניי) למעשה אכזבה ותסכול מחוסר ההתאמה בין החיים הדימיוניים כפי שמצוירים לנו בראש לבין המציאות שמתגלה כלא מסונכרנת עם השאיפות והתדמית שניסינו ליצור לעצמנו. והנפילה יכולה להיות כואבת ואכזרית. בדיוק כשהייתי תקוע בפקק השגרתי וכבר תכננתי בדימיוני שהאוכל יהיה מוכן כשאני חוזר הביתה אחרי יום עבודה, ויחכה לי על השולחן הערוך כשהבנים חנוטים בחליפות שלושה חלקים והבנות בשמלות ערב חלקלקות (לפחות כמו בצלילי המוסיקה) מקבלים את פני בפנים מחייכות ושביל באמצע ואולי בפריטת אקורדים על מנדולינה או אולי יוקלילי, ואשתי בשמלת ערב שופתת סיר קטן של פרחי ברוקולי על הכיריים ומצקצקת בשפתיה למראה בעלה שנכנס בדלת ואוחז בידו את תיק המסמכים שהביא מהעבודה, והכלבה המאולפת יושבת במקומה בלי לזוז סנטימטר מכשכשת בזנבה שחובט ימינה ושמאלה על רצפת הפרקט, בדיוק כשכבר ראיתי את המראות בעיני רוחי נכנסתי הביתה וכמובן מיותר לציין שאף אחד לא חיכה לקבל את פני, שאריות הצהריים נחו בכיור, הילדים משמשים זה בזה בעירבוביה והאישה נחבאת אל הכלים או אל הררי הכביסה ואפילו הכלבה מפנה אלי את אחוריה אבל לפחות מכשכשת בזנב. 

וכאן המאבק מתחיל. ובדיוק ברגע הזה אני נמדד. ביכולת להניח לרגע את האגו בצד ולהוציא את עצמי לשניה ממרכז התמונה. גם להם היה יום ארוך, גם עליהם עברה כברת דרך וגם הם מאובקים ועייפים ומנסים להשאיר את הראש מעל המים כדי לשאוף עוד טיפת חמצן. ואולי אל הנקודה הזאת בדיוק כיוון שלמה המלך באומרו: טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר (משלי טז לב).  הגבורה הפוטנציאלית המתגלה ברגעים האלה ממש ראויה לצל"ש לא פחות מסחיבת פצוע תחת אש. כך או אחרת זו ההזדמנות לא להפקיר פצועים בשטח ופעמים רבות מידי השארתי אחרי נפגעים. לא עוד.

לא יכולתי לעשות כלום 

מילים: יונה וולך
לחן: אילן וירצברג


לא יכולתי לעשות עם זה כלום
אתה שומע לא יכולתי לעשות מזה כלום
זה היה אצלי בידים
ולא יכולתי לעשות עם זה כלום
ולא יכולתי לעשות מזה משהו
אתה שומע יכולתי לגמגם
מה רציתי להגיד
יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר
ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן
בסינור לצואר וחוזר על השאלה
מה עשית עם זה שואלים
לאן בזבזת את כל זה, היה לך סיכוי
ואתה תצטרך להתחיל הכל מחדש.