מבחן 'הפעם השנייה'

חששתי מהתמודדות עם הרגע הזה, אבל ידעתי שהוא יגיע. הפעם הראשונה היתה בתולית. היה בה קסם. ציפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה. העולם עמד קצת מלכת. בשטף הִשלכתי על הדף את כל המילים השמחות שירדו לעולם. אני כמו בסך-הכול טפטפתי כמה טיפות דיו שהתגבשו על הנייר ובאו לכדי צורה שלמה ואמיתית. וזו היתה ההתחלה. ואילו עכשיו אני כבר עושה צעדים ראשונים. צעדים שיקבעו את אופיו של השיח שאני מביא לתוך היקום.

כל מילה שנוחתת על הדף בכבדות, נמצאת שם אחרי הרהורים ושיקולים וכובד ראש וזהירות. אבדה לה תומת הראשוניות. היא פה כדי  לספר סיפור יחד עם חברותיה. היא פה כדי לדייק, לנחות במרכז המטרה, ולשם כך יש צורך בהכנות, ותחושת אחריות, ומחיקות וחרטה.

יש משהו ברגע ירידתה של נשמה חדשה לעולם. יש משהו ברגע הזה שצריך ללמוד ממנו. הכאבים, ייסורים ממרקים. ממקלט של חום ובטחון לצאת דרך 'צר לי המקום' אל העולם, הפרוץ, הפתוח, הגלוי, הנייד. אבל אין עצירה ואין עכבות, אלא יש התקדמות ושאיפות, שאיפה אחת גדולה ובכי. נקי, טהור, משחרר. בכי של גאולה, של שירה חדשה.

והפעם השלישית יפה היא כי מולידה היא חֲזָקָה וקביעות והתמדה ואחריות ורצינות.

כל מה שעד כה ברח והתמוסס בין אצבעותי קורם עור וגידים והופך ונהיה לסלע. ותעיד המילה הכתובה. 

חבלי משיח 
מילים ולחן: נעמי שמר

כאשר אני הולך 
בלי אין ובלי אן 
על ליבי כמו קמע 
יש לי כל הזמן 
שיר קטן, שיר קטן.

חבלי משיח הנה זה בא 
חבלי משיח הנה זה בא 
חבלי משיח הנה זה בא היום 
הנה זה בא היום 

יש כאלה ששרים 
מעבר לדממה 
שפתיהם אולי אינן נעות 
אבל קולם 
ישמע, ישמע. 

חבלי משיח הנה זה בא... 

לפעמים אני סופג 
מכה אחר מכה 
וכשרע לי וכשמר לי 
אז אני דווקא 
שר לי כך, שר לי כך. 

חבלי משיח הנה זה בא... 

אם אגיע אל הבית 
אצל הברושים 
מישהו יגיש לי מים 
וככלות כוחי 
עוד אשיר, עוד אשיר.